יידיש, מאז ועד היום

כיצד נעלמה היידיש?

תרגום מיידיש | תרגום ליידישמספרם של דוברי היידיש כיום בציבור הרחב מועט מאד, דומה שהיידיש כמעט ונעלמה לחלוטין מן הנוף, והשפה העברית שולטת שלטון ללא מצרים. עובדה זו איננה מובנת מאליה, שכן לפני שניים ושלושה דורות, בדור מייסדי המדינה ובדורות שקדמו להם, היו רובם ככולם עולים ממזרח אירופה, ששפת האם ושפת הדיבור השוטפת שלהם היתה יידיש, והמעבר לדיבור בשפה העברית עלתה להם במאמצים מרובים. למעשה היידיש לא נעלמה מעצמה במשך הזמן כפי שניתן לחשוב. בעשורים שלפני קום המדינה, ולאחר מכן בשנותיה הראשונות של המדינה, היידיש היתה שפה נרדפת בהחלט, היידיש סימלה את הגלותיות ואת 'היהודי הישן', סממנים בהם נלחמו הציונות ותנועות התחיה. תומכי הלשון העברית, בין השאר 'גדוד מגיני השפה', נלחמו מלחמת חורמה בכל האמצעים שעמדו לרשותם, כדי לדחוק את רגליה של היידיש אל מחוץ לחיים הציבוריים, ולהשליט את השפה העברית. פעולותיהם נתקבלו בתחילה בספקנות ובחוסר אמון, וגרמו לחיכוכים ומהומות רבות, תקופה שכונתה לאחר מכן בשם: 'מלחמת השפות'. בסופו של דבר ידם היתה על העליונה, הדור הצעיר כבר דיבר בשפה העברית, ולמבוגרים לא היתה ברירה אלא להשלים עם המציאות שנוצרה. כך הלך ופחת עם השנים מספרם של דוברי השפה, עד שהפכה לנחלת העבר.
בועידת ההסתדרות השישית שהתקיימה בתל אביב, נשאה פרטיזנית בשם רייזל קורצ'אק נאום בפני הועידה, בו סיפרה את סיפור השמדת יהודי ליטא ומזרח אירופה. את הנאום נשאה הדוברת בשפתה, ביידיש. בתום דבריה עלה לדוכן בן גוריון, ופתח את דבריו במשפט: "זה עתה דיברה פה חברה בשפה זרה וצורמת על הצרות שפקדו את…", באולם קמה סערה, והקהל השמיע קריאות: "זו השפה בה מדברים שני שלישים מן העם היהודי בדורות האחרונים..". אך בן גוריון לא נכנע, הוא תפס את המיקרופון וצעק לתוכו: "זרה וצורמת, זרה וצורמת..". כשנה לאחר קום המדינה, נחקק חוק האוסר הופעת להקות מקומיות ביידיש, שהורחב לאחר מכן גם ללהקות מחו"ל.

היידיש כאידיאולוגיה

שני קבוצות היו, משני צידי המתרס, שהפכו את הדיבור ביידיש לערך מקודש בפני עצמו. הראשונים היו אלו שכונו "היידישיסטים", היידישיסטים היו קבוצה של סוציאליסטים חילוניים שחיו ברוסיה בתחילת המאה ה-20, עליהם נמנו י.ל. פרץ, נתן בירנבאום ועוד. האידיאולוגיה של היידישיסטים נבעה ממניעים חילוניים, שאיפתם היתה לעקור לחלוטין את השימוש בלשון הקודש, וליצור תרבות יהודית חדשה שבמרכזה תעמוד שפת היידיש, ותהיה מנותקת לחלוטין מן המקורות העבריים העתיקים. כחלק ממגמה זאת, הם היו מאייתים את המילים והמושגים היהודיים, כאילו היו מילים ביידיש, את המילה 'שבת', היו מאייתים 'שאבעס', במקום לכתוב 'ספרי תורה', היו כותבים 'סייפערטוירעס'. גם אחרי מלחמת העולם השניה, עדיין התקיים ברוסיה סגנון כתיב זה.
מן העבר השני, היו חלקים מסוימים בציבור החרדי, בתקופה בה החלה 'תחיית הלשון' והמעבר לדיבור בעברית, שנמנעו מסיבות אידיאולוגיות משימוש בשפה העברית כשפת היום יום. לטענתם, החייאת השפה העברית היתה חלק ממגמה כללית של הציונות ותנועות התחיה, ושימשה ליצירת לאומיות חדשה שתשים במרכז את השפה, ותוביל לנטישת הדת ועזיבת המסורת. כדי להגן על עצמם מהשפעה זו, הם התנגדו לדיבור בשפה העברית, ועשו מאמצים לשמר את הדיבור ביידיש, והפכוהו לערך נעלה ומקודש. גם חלק מקהילות החרדים המתגוררות בחו"ל, הקפידו להמשיך ולדבר ביידיש כשפה עיקרית, כדי ליצור התבדלות בינם לבין התרבות בסביבה. עד לימינו אנו קיימות קבוצות מסויימות באוכלוסיה החרדית ששפת הדיבור הדומיננטית שלהם הינה יידיש. קהילות אלו הם למעשה אולי המקומות היחידים כיום בעולם בהם היידיש השתמרה כשפה חיה ופעילה.

עקבותיה של היידיש

למרות שבאופן מעשי היידיש נעלמה כמעט לחלוטין משפת הדיבור היומיומית, בכל זאת היא השאירה חותם עמוק על צורות הדיבור והביטוי הרווחות בעברית הנוכחית. הן במילים ומושגים רבים שמקורם מיידיש (לדוגמא: נודניק, קונץ, תכל'ס, ועוד), ויותר מכך בצורות ביטוי ותחביר, ברובן אינן נכונות בעברית, שהושאלו או עברו תרגום מיידיש לעברית. שורשן של תופעות אלו נעוץ בעובדה שהעברית המדוברת בימינו איננה המשך ישיר ועקבי מן העברית התנ"כית והמקורית. דוברי השפה הראשונים, היו למעשה כאלו ששפת האם שלהם היתה יידיש, או לעיתים גרמנית. וכשהחל השימוש בשפה העברית, הם עברו להשתמש במילים בעברית, כתחליף למילים בשפת אמם, אבל התחביר נותר זהה. בעיתונות ובספרות מתקופותיה הראשונות של העברית, ניתן להבחין בתופעה זו בצורה חדה יותר, אבל מאפיינים רבים נותרו גם בשפתינו כיום. עקב כך לא נשמע כמעט מי שיאמר: "אני הולך לביתה של אימי", כפי שיש לומר בעברית, כולם יאמרו: "אני הולך לבית של אמא שלי". מדוע? ביידיש אומרים: "מיין מאמע", הכוונה בעברית ל:"אמא שלי". כמו כן אף אחד אינו אומר: "אני אבוא ואקחך ברכבי", אלא "אני אקח אותך", שוב מדובר בתרגום מיידיש של: "איך וועל דיך נעמען". ועוד אין ספור דוגמאות. (תופעה הפוכה קיימת לעיתים בין דוברי היידיש כיום. עקב השימוש המשולב הן בשפה העברית והן ביידיש, גם כאשר הם מדברים ביידיש, הם משתמשים בכללי תחביר ובמשפטים בעלי מבנה של השפה העברית, כשעקב כך השפה מאבדת את העושר הלשוני הקיים ביידיש המסורתית, ונשמעת לעיתים גמלונית ומסורבלת).