יידיש, אידיש, יידית, יהודית ומה שביניהם...

אחת השפות היותר מרכזיות בהיסטוריה של העם היהודי במאות השנים האחרונות, היא שפת היידיש. עד למלחמת העולם השניה שימשה היידיש

בכל מדינה דוברה היידיש בצורה שונה במקצת מאשר במדינות האחרות, כשהיא מספחת אליה מילים וביטויים מהשפה המקומית, עם שינויים דקדוקיים שהתגבשו במשך הזמן. למעשה, נוהגים כיום להבחין בין שני ניבים מרכזיים של היידיש, היידיש הפולנית, שהיתה מדוברת בפי היהודים תושבי פולין, הונגריה, גליציה ורומניה. והיידיש הרוסית, שדוברה בין השאר בפי יהודי רוסיה, אוקראינה, בלרוסיה, ליטא ולטביה. השוני בין הניבים מתבטא בעיקר באופן וצורת ההגייה, וכן בהבדלים רבים באוצר המילים המדוברות. קיים ניב יידישאי נוסף, שהיה בשימוש בפי יהודי גרמניה ואוסטריה, ניב המכונה לפעמים 'יידיש - דויטש', בשל דמיונו הרב לגרמנית המודרנית. ניב זה כמעט ולא ידוע כיום.

הכתיב היידי

היידיש בראשיתה שימשה כשפה מדוברת בלבד, בעוד ששפת הכתיבה היתה לשון הקודש - עברית, שהיתה בשימוש תמידי, ושימשה גם כשפת הלימוד והתפילה. בהדרגה, הפכה היידיש גם לשפה כתובה, עד שבעשרות השנים שלפני מלחמת העולם השניה התקיימה ספרות עשירה ועיתונות פעילה ביידיש. הכתיב היידי נכתב באותיות עבריות, אך אינו כפוף לכללי הכתיב העברי, ואמור להוות למעשה תעתיק מדויק לכתיב הלועזי. כך למשל קיימות בו אותיות ניקוד, כשהאות ע' משמשת לניקוד סגול, כתחליף לאות (e), והאות א' מופיעה הן כניקוד פתח (אַ), והן כקמץ (אָ), ועוד. האותיות ב' רפה, ח', כ' דגושה ושי"ן שמאלית, וכן האות ת'. אינן קיימות כלל בכתיב היידי, ומשמשות לכתיבת מילים שמקורם בלשון הקודש בלבד.

התרגום מיידיש

כמו בכל שפה אחרת, גם בתרגום מיידיש, נדרשת מיומנות על מנת להפיק תרגום שיהיה גם רהוט וקריא, אך לעומת זאת גם נאמן למקור. מבחינה מסויימת המתרגם נמצא בין הפטיש לסדן, כשמצד אחד עליו להקפיד שלא לשנות את המשמעות המקורית, אך מאידך עליו לדאוג שהתרגום יהיה רהוט וקריא, לפי כללי התחביר העברי. בתרגום מיידיש קיימת מורכבות נוספת, במקרים רבים התרגום נעשה מתוך כתב יד, במקרים אלו, מלבד המאמץ הנדרש לפענח את כתב היד באופן נכון וללא שגיאות, קיים קושי נוסף, שכן למרות שבאופן רשמי קיימים כללי כתיב מקובלים ביידיש, שאכן יושמו בכתיבה הספרותית והעיתונאית. אף על פי כן, בחיי היום יום הכתיבה לא היתה כפופה לכללי כתיב ודקדוק מסויימים, והשתנתה ממקום למקום ומאדם לאדם, כשהיא מושפעת מהמבטא המקומי ומצורות כתיבה מקובלות. מה שהופך את פענוח כתב היד למלאכה מורכבת יותר, הדורשת מיומנות והיכרות עם השפה והתרבות.

על פי רוב, החומר הנמסר לתרגום על ידי לקוחות, הינו בעל ערך אישי - משפחתי. מכתבים ישנים שעברו בירושה, רשימות ויומנים אישיים, או שאר אוצרות של נוסטלגיה. בחומרים מסוג זה ניתן לעיתים קרובות לגלות פרטים לא ידועים, לחשוף נתונים מפתיעים על בני משפחה שהיו ואינם עוד, או סתם כך להתרפק על ניחוח העבר. מלבד זאת, חלק נכבד מהחומר התיעודי והספרותי שנכתב בנושא השואה הוא ביידיש, ולקוחות רבים מעוניינים לתרגם יומני שואה וסיפורי חיים, או כתבות ופרסומים שונים שיצאו לאור בעבר. כמו גם ספרי קהילות וספרי יזכור, המכילים מידע רב ובעל ערך היכול לסייע בחקר השורשים וההיסטוריה.

עוד במאמר: יידיש, מאז ועד היום